'בדיש אחכי כתיר וולא אחכי קליל' -' לא רוצה לדבר הרבה ולא רוצה לדבר קצת' ,כך היה אומר לי השייח הבדואי אבו מוסא אל ג'אהלין ז"ל, כשהייתי מספר לו בלילות הארוכים באוהל לאור ירח עד כמה השמאל הרדיקלי הוא השטן בהתגלמותו שיביא אסון על אומת ערב.
ידידי היקר שחף פילובי'ץ ז"ל נהג תמיד לומר לי: "איציק ,מבחן התוצאה." תמיד "מבחן התוצאה".
הוא צדק ,וגם אני צדקתי בדברי לשייח שהרגיש בחושיו החדים שאני צודק, גם אם לא עכשיו, מחר אצדק.
בשנת 2000 בשליחותו של פרופסור אהוד שפרינצק ז"ל הצלחנו לגבש מסמך הסכמות בין תושבי תל רומיידה ורחוב השוהדא בחברון היהודים והערבים שכלל התחייבות על המנעות מאלימות ופתרון סכסוכים מקומיים בדרכי שלום ,כבורר מוסכם נקבע הפרופסור שכולם כיבדו ואהבו.
רחוב השוהדא בחברון
מהצד היהודי חתם על המסמך הרב הלל הורוביץ יו'ר הוועד באמצעות מכתב רשמי המאשר אותו.
מהצד הערבי חתמו 6 ראשי חמולות מקומיות תוך סיכון עצמי לא פשוט כיוון שבאותו זמן ערב האינתיפאדה ההיא הרש"פ שהתנגדה למהלך שכזה הייתה חזקה מאוד.
המסמך נמסר ע"י פרופסור שפרינצק לראש הממשלה, אהוד ברק אשר התרגש מאוד לראותו.
התוצאות נראו בשטח ממש ,פתאום ,שקט.
לאחר כמה חודשים פנה עו"ד שלמה לקר לבג"ץ בעתירה להוציא צו מניעה לבניית בנין קבע ליהודים שהתגוררו בקראוונים בשכונת תל רומיידה וזכה, כתוצאה מכך הבניה נעצרה.
תל רומיידה שבחברון
את העתירה הוא הגיש במימון קרן אירופית ובשם 'ועדת הבינוי הפלסטינית בחברון' שלפי דרישתו חייבה את התושבים הערבים השכנים לחתום על בקשת העתירה .
אתם מבינים ?
אם התושבים הערבים לא יחתמו אז הם יהפכו למשתפים ועלולים להיעצר ע"י הרש"פ.
הצד היהודי שראה בכך ובצדק הפרה של ההסכם מהצד הערבי הכריז על התנערות ממנו.
'אללה ילעאן שלמה לגאר וואיחרב ביתו זאי מה חרב ביתנא' -'אלוהים יקלל את שלמה לקר ויחריב את ביתו כפי שהחריב את בייתנו' צעקו ביאוש השכנים הערבים עת פקדתי את ביתם לאחר שהזעיקו אותי כתוצאה מפרץ אלימות שחזר שוב ובו הסברתי להם את הסיבה להתחוללותו.
אבל למה חתמתם ,שאלתי,מה לכם ולו ?
'הוכרחנו ע'י הסולטה ' ,אמרו בייאוש.
בפגישתי עם לקר בביתו של ידיד משותף בירושלים הסברתי לו את המצב המורכב ובקשתי רחמים ,לא עלי ,על האלו שעל גבם חרש חורשים.
עיניו הרעות פסקו מונוטונית ' המאבק בכיבוש הוא עסקי ולא עסקם ,תל רומיידה היא רעת החולות'.
שלוש שנים לאחר מכן פנה להפגש עימי שוב , ביקש את עזרתי עם הצעת שיפוי נדיבה בלשכנע את שר הוואקף הפלסטיני סוליימן אבו סנינה (דודו של ע'אסן שהציל אותי מהחטיפה ושהצלתי אותו מ 18 שנות מחבוש) שיאות לחדש לו את המינוי כעו'ד של 'הוועד הפלסטיני' להגשת עתירות מוזמנות נגד הישוב היהודי בחברון.
לא בכדי אלא מעיקרא דמעשה , 250.000 $ שהעניקה ממשלת נורבגיה נועדו לזאת.
בטרקלינו של כבוד השר שפכתי את מררת ליבי, הן יום נקם ושילם.
'חראמי הדא, חראמי, בחיב אל מאסארי, הא'?
-'גנב זה גנב, אוהב כסף, הא'?
תהה,קבע כבוד השר.
'מא יהמק אבו נעים יא חביבי' -'הסר דאגה מלבך חביבי אבו נעים' .
הדאגה הוסרה , עתירותיו גם ,ואת אשר חוותה בתו היחידה מאיה במושב אמירים מאחיינו של האנרכיסט יונתן פולק אנצור לעד בליבי .
לא כי זה קשור לעתירות ,אלא לזעקות של השכנים.
את הפוסט ניתן לקרוא בדף הפייסבוק שלו בלינק זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה